מאני מזומני: המדריך המלא לשיטות התשלום ביפן

כחלק משיטות השימוש של כסף ביפן עדיין נהוג להשתמש במזומן, בעיקר בעסקים קטנים, משפחתיים ודוכנים בשוק. תמיד כדאי שיהיה איתכם מזומן. אל תדאגו, יפן מאוד בטוחה, כך שהכסף שלכם לא יעלם מהארנק ככה סתם.

אנחנו ממליצים לקחת איתכם בטיול ליפן פאוץ' קטן לכל המטבעות, שעלולים להפוך לערימה כבדה ומעיקה די במהירות, ואתם תצטרכו אותם בהמשך. במכונות שתייה או מכונות במסעדות של ראמן, תתקלו הרבה פעמים במחיר שלא מתחלק ב-100, וברוב מכונות המשחק אפשר לשלם במטבעות בלבד.

אין הדבר אומר שלא מקבלים שכסף ביפן לא יכול להתגלם בצורתם האהובה והמוכרת של כרטיסי אשראי. בחנויות גדולות סביר מאוד להניח שכן יקבלו אותם. יוניקלו, מוג'י, דון קיחוטה… בכולן אפשר לשלם באשראי. גם ברשתות בין לאומיות כמו סטארבאקס או מקדונלדס אשראי הוא לא מילה גסה. ובמלונות, כמובן, אפשר לשלם באשראי.

חוששים מעמלות המרה גבוהות, אבל עדיין שונאים מזומן? הכרטיס הנטען IC הוא כנראה הפיתרון שאתם מחפשים! הכרטיס נטען ואפשר לשלם בו במכונות שתייה, חנויות נוחות ואפילו בחלק מהמסעדות. תכלו להטעין אותו בכמות גדולה של מזומן בפעם אחת ולהשתמש בו גם כרב קו וגם כאשראי נטען.

השילוב בין קדמה לבין מסורת כאלמנט מרכזי בהשפעה על אמצעי התשלום

רמת הביטחון הציבורי ביפן היא מהגבוהות בעולם. כדי להגיע לאזור שמרגישים בו לא בנוח, צריך מאוד להתאמץ. כך, אין שום חשש מלהסתובב עם סכומים גדולים של כסף פיזי עליכם בכל רגע נתון, כך שהטענה נגד כסף מזומן שהוא עלול להעלם מהארנק כמעט ואינה רלוונטית. החברה היפנית מבוססת ברובה על אמון, גם בין אדם לחברו, וגם בגופי המדינה – כך שהחברה נוטה לסמוך על המערכת הבנקאית.

בנוסף, האוכלוסייה ביפן הולכת ומזדקנת, ושיטת התשלום המסורתית מיטיבה עם רוב התושבים, שלא מסתדרים, או פשוט לא מעוניינים, בשיטה טכנולוגית חדשה. השימוש במזומן גם מקנה תחושת שליטה בהוצאות, משום שרואים את הכסף ממש מול העיניים.

למרות כל אלו, יפן עדיין מנסה להדביק את הפער עם שאר העולם ומאמצת שיטות תשלום חדשות, והממשלה אף מעודדת מעבר לתשלום דיגיטלי. בהחלט ניתן לראות תשלום באשראי, כרטיסי IC, אפל פיי ואפילו אפליקציית PayPay, הדומה לאפלקציה bit בישראל!

מגש הכסף עליו ניתנו לך המזומנים

על מגש הכסף היפני, שמעתם? לא לא, זו לא מטאפורה – זה באמת מגש שעליו שמים את הכסף כשמשלמים ביפן! נהוג להניח את הכסף המזומן על מגש – ולא להעביר אותו מיד ליד. אבל… למה?

ראשית, נבחן את הנושא מבחינה תרבותית. היפנים לוקחים מאוד ברצינות את המרחב האישי שלהם. המגש יוצר חציצה בין שני הצדדים, כך שאין חדירה למרחב הפרטי בפעולות כמו נגיעה ביד.

ואם כבר תרבות יפנית, אי אפשר שלא לדבר על ניקיון! שיטת המגש נחשבת לסטרילית יותר מאשר העברה בין ידיים, דבר שבהחלט צבר תאוצה במהלך מגפת הקורונה.

שנית, נאמר כי העברת כספים באופן הזה מגבירה את רמת השקיפות וההגינות. הנחת הכסף המזומן על מגש מאפשרת לשני הצדדים לראות בבת אחת את הסכום פיזית מול העיניים, וכך, כשהמזומן פרוס לעיניי כל – אין סיבה לחשוש מבלבולים או רמאות בנושא התשלום והעודף.

כשתגיעו ליפן, אל תמהרו להושיט ידכם מבעד לדלפק. השתמשו במגש הכסף, ותנו לתרבות המנומסת והאדיבה של יפן לעשות את העבודה במקומכם.

הכל כולל שירות – ביפן לא משאירים טיפ

היפנים מאמינים שטיפ הוא דווקא עלבון, משום שהוא נראה כצדקה, ואף זלזול! מבחינתם, קבלת טיפ אומרת שהלקוח לא חושב שהעסק מתפרנס כמו שצריך, ולכן הוא זקוק לקיבוץ נדבות מהלקוח. היעדר הטיפ תקף לא רק למסעדות, אלא גם לכל בעל עסק או נותן שירות אחר. נהג המונית, פקידי הקבלה שהכניסו את המזוודות שלכם למלון, הכרטיסנים ברכבת – אף אחד מהם לא מצפה מכם לכמה מטבעות.

אם כך, מדוע נותני השירות כל כך אדיבים? פשוט: ככה הם נוהגים. על פי ההשקפה היפנית, אירוח אמיתי מהלב הוא ברירת המחדל. מצופה מהעובד להיות מסור ונאמן למלאכתו, ובעיני היפנים אין שום סיבה לתת על כך קרדיט. מדובר בסטנדרט המינימלי לאירוח, ולא בהגדלת ראש יוצאת דופן.

בכל זאת תרצו להביע תודה והוקרה לאנשים הטובים שפגשתם לאורך הדרך? היפנים יעריכו מזכרת קטנה או אפילו כמה מילים טובות הרבה יותר משהם יעריכו כסף. תוכלו להביא איתכם מהארץ מחזיקי מפתחות קטנים עם סימנים של ישראל כמו הדגל, מגן דוד או חמסה, מוצרים מים המלח או אפילו חטיפים. מניסיונינו, יש הרבה הצלחה עם במבה!

המחיר בחשבון יראה בדיוק את מה ששילמתי?

ברוב המקרים – כן, אבל יש כמה הסתייגות שחשוב להכיר. הראשונה היא חיוב הזמנת משקה. בלא מעט בתי קפה, ברים ואפילו חדרי קריוקי – יחייבו אתכם להזמין לפחות משקה אחד לאדם. המשקה לא חייב להיות אלכוהולי, ואם מדובר במשקה קל הוא לרוב לא עולה על סכום של 10₪, אבל המודל העסקי לפיו שתייה היא הדבר הרווחי ביותר שמסעדה יכולה להציע, פועל בכל העולם באותו אופן.

ההסתייגות השנייה ברשימתינו היא דמי הושבה. נפוצה בעיקר באיזאקאיות (ברים יפניים) או במסעדות יוקרה. על כל סועד בשולחן יש להוסיף את הסכום שקבעה המסעדה כדמי הושבה. ברוב המקרים, עם הישיבה במסעדה יקבלו הסועדים מנת פתיחה קטנה או נשנוש, כחלק מחווית האירוח ולדאוג שהסועדים לא יהיו רעבים עד שלוקחים מהם הזמנה. בדרך כלל דמי ההושבה מגלמים בתוכם את אותה מנת הפתיחה, הנקראת "אוטושי".

דבר שלישי ואחרון שכדאי להכיר ונפוץ בעיקר במקומות בהם יש הופעה חיה או מועדונים. לא פעם תראו שכתוב במחיר הכרטיסים "1500￥＋Drink". הדבר אומר שבנוסף לסכום של הכרטיס יש להזמין גם משקה – ולא שהמחיר כולל בתוכו הזמנת משקה בחינם.

תיירים רבים מגלים לראשונה על התשלומים האלה עם קבלת החשבון במסעדה, ולמרבה הצער וחושבים שעקצו אותם, אך זה רחוק מלהיות המצב. עבור היפנים התשלומים האלה נחשבים לרגילים, והם צופים אותם מראש. לא מדובר בניסיון לרמות את הסועד, אלא בהבדל תרבותי המתבטא גם בתור מודלים עסקיים וגם בערכי העבודה השונים בין יפן והמערב. יחד עם זאת, מומלץ לשאול מראש אם קיימים דמי הושבה או תשלומים נוספים – ולהזהר ממחירים שנראים מוגזמים מדי. דמי ההושבה לרוב יעלו 300-600￥. יש מספר מועט של מסעדות בעלות שם שלוקחות גם יותר מזה, אבל בדרך כלל, זה הטווח. אם לא הגעתם במיוחד למקום שבו ידעתם מראש כי דמי ההושבה יקרים, אם לא מדובר במסעדה עם נושא או גימיק מיוחד שציפיתם לו, או שאתם בדיוק מטיילים בלב רחוב תיירותי, דמי הושבה גבוהים הם נורת אזהרה שעלולה להעיד על עסק מפוקפק.

דיברנו הרבה על כסף ביפן, אבל לפחות עכשיו אתם יודעים איך להשתמש בו כמו המקומיים, ואתם גם תמיד יכולים לפנות אלינו כדי לצמצם את העלויות. אנחנו נתכנן בשבילכם את המסלול לגמרי בחינם, ואפילו נספק לכם מלונות במחיר יותר טוב משתמצאו בבוקינג!